השפעת ריבוי היועצים על עלויות ועל איכות הבניה


מאת: מהנדס הראל בן עזרא


אחת הסיבות העיקריות לסירבול וייקור תהליכי בניה בארץ, היא מספר המתכננים והמנהלים הגדול מאוד ביחס למספר הפועלים והעובדים בשטח. מערכת הרגולציה הישראלית דורשת יועצים רבים בתחומים שונים, כל "מומחה" בתחומו הצר. הדרישות באות כביכול כדי לשפר את רמת התכנון ולשפר את רמת הבטיחות. אך כמו בכל מערכת בניהול ממשלתי קומוניסטי, מתקבלת מערכת ניהול וביצוע כסת"חית ויקרה במאות ובאלפי אחוזים מדרך הניהול והביצוע המקבילה בארה"ב.

מכיוון שמערכת הרגולציה הישראלית דורשת "מומחים" ויועצים רבים, מתקבלת התוצאה הבאה:

1. זמן תכנון ארוך מאוד, פי עשרות ומאות (חודשים ושנים - לעומת ימים ושבועות), ביחס לזמן תכנון של משרד אחד יעיל - שמחליט את כל ההחלטות במקום אחד.

2. ייקור במאות אחוזים של תהליך התכנון - תשלום שמתחלק להרבה משרדים לא יעילים.
גם אם משרד מסויים יעיל ואיכותי, ברגע שהוא עובד בתוך המערכת המסורבלת הזו, הוא חייב להתאים את עצמו לקצב ולשיטת העבודה של המערכת.

3. ייקור במאות ואלפי אחוזים של הפרוייקט בגלל שההחלטות מתקבלות בצורה אווילית, משיקולי כסת"ח של יועצים ו"מומחים" בעניינים צרים, שהוכתבו על ידי המנגנון המנופח והמסורבל.

4. תכנון ברמה ירודה שמנפיק ערימות אינסופיות של דו"חות, תכניות עמוסות במידע לא רלוונטי, פרטי "העתק הדבק"  ואינסוף מידע מיותר שנועד לכסות את התחת של המתכננים ולהצדיק את התשלום שהם גובים.

אמנם התכנון מבוצע על ידי משרדים פרטיים, מה שנותן תחושה מוטעית של הפרטה ושוק חופשי, אך הניהול נשאר בידי מערכת הפקידות הציבורית הקומוניסטית, והתוצאה הישירה היא מערכת אפילו עוד יותר מנופחת ומסורבלת.
להלן דוגמא לעלויות הביצוע הגבוהות בארץ.


מחיר בניית כיכר תנועה פשוט בכביש דו סיטרי הוא 5 מיליון ש"ח, על פי פרסום החברה היזמית:


תמונה של הכיכר הנ"ל מקרוב: (כן, הכיכר הזה עלה 5 מיליון ש"ח)

ואם תאמר שהעלויות הגבוהות נובעות ממחיר עמודי התאורה. על פי מחירון "דקל": עלות עמוד תאורה קוני מכופף עם היסוד שלו היא כ-7,600 ש"ח. ישנם 16 עמודי תאורה מסביב לכיכר, שהעלות שלהם מהווה סה"כ כ-2.5% מעלות הפרוייקט.


מחיר בניית גשר דרוך במפתחים קטנים בצפון הארץ  -  33.5 מליון ש"ח:


רשימת היועצים עבור הגשר הנ"ל:

אגב, מדוע צריך פונקציה של יועץ גיאומטריה?  חישוב כוח צנטרפוגלי וכח נורמל לומדים במסגרת 4 יח' בפיזיקה. אוי ואבוי אם המתכנן לא יודע לחשב זאת בעצמו ולגזור מכך את תוספת העומס בכל נקודה ונקודה על הגשר, בכיוון האופקי והאנכי. או שמא תאמר שהצורך ביועץ הגיאומטריה נקבע בגלל צורתו הלא סימטרית של הגשר - הרי שאם המתכנן לא מבין גיאומטריה בסיסית ואינו מסוגל לחשב את המפלס בכל נקודה על הגשר, עדיף שיחפש מקצוע אחר.

יש לציין שברוב הפרוייקטים הציבוריים ישנם עוד יועצים שנשמטו מהרשימה הנ"ל כגון: יועץ בטיחות, יועץ כיבוי אש, יועץ חשמל ותאורה, יועץ אקוסטיקה, יועץ נגישות.  כל יועץ מחזיק מאחריו משרד גדול שעומד בקריטריונים של תכנון מבני ציבור, ומנפיק עשרות ומאות עמודי הנחיות, שרטוטים, חישובים ותקנים, כך שגם כאשר יש שם אי אלו הערות חשובות, הן טובעות בים הבולשיט.

ואם כל הנ"ל לא מספיק, אז ישנם עוד שלושה מעגלי פקידים ו"מומחים" שבוחשים ומסרבלים את התכנון:

מעגל ראשון: החברה או המשרד הממשלתי שיוזם את העבודה, מנסח אלפי עמודים מלאים בדרישות ובהנחיות.
תמיד יש שם, באחד מהמשרדים הממוזגים, איזה "צביקה" שמחליט לשנות את הכל, אחרי שכל היועצים סיימו לתכנן, ואז אחרי שלושה חודשים, כשכולם תיקנו את התכניות, הוא חוזר בו.

מעגל שני: הרשות המקומית, מהנדס העיר, הוועדה המקומית וכל מערכת הפקידות הענפה שלה.

מעגל שלישי: רשויות משנה כגון רשות הכבאות, חברת חשמל, רשות העתיקות, רמ"י, קק"ל, משטרת ישראל, מנהל המים, רשות הניקוז, ועוד ועוד פקידים ו"מומחים".
יש אומרים שאם מדפיסים את כל הניירת שכרוכה בגשר מתקבלת מסה גדולה מהגשר.

ואם כל הנ"ל עדיין לא עדיין לא מספיק, אז מסמכי החוזה האלימים והדרקוניים, דורשים מהקבלן שמבצע את הפרוייקט להחזיק על חשבונו מהנדסים, מפקחים ומנהלי עבודה ובטיחות ועוד אינספור דרישות כסת"ח שמסרבלות ומייקרות את הפרוייקט.

ואחרי הכל, כשכבר יש לנו גשר, נשאלת השאלה הבאה: מדוע בעצם היה צריך גשר ולא "מעביר מים" ברבע מהמחיר? הרי הגובה של הגשר הזה הוא כ-2 מטר ואין שום נתיב תחבורה מתחת לגשר. לא היה "מומחה" אחד מכל הגוורדיה הנ"ל שישים לב לעניין הזה?

תמונה מהצד של הגשר הנ"ל:

תמונה מהעבודה על הגשר הנ"ל:
ישנם ארבעה פועלים בשטח מול עשרות רבות של יועצים ובירוקרטים (יש לקחת בחשבון שלפחות אחד מנוכחים המופיעים בתמונה הוא מנהל עבודה / מפקח בטיחות / מהנדס ביצוע)

השוואה לארה"ב

על פי הדוגמא שבהמשך, ניתן לראות איך מהנדס אחד מתכנן גשרים בארה"ב, וממלא פונקציות של עשרות בירוקרטים ומשרדי תכנון ופיקוח בארץ, והוא עושה זאת במהירות וביעילות:


מהנדס אחד בארה"ב ממלא את כל הפונקציות הבאות:

- אין משרד מודדים - המהנדס מבצע את המדידות בשטח.
- אין משרד אדריכל, אין משרד "אדריכל נוף", אין משרד "יועץ גיאומטריה", ואין משרד "יועצת עצים" - המהנדס מבצע את העיצוב ומחליט את כל ההחלטות הרלוונטיות בעניין עיצוב הגשר והנוף.
- אין משרד יועץ קרקע ואין משרד גיאולוג - המהנדס מחליט על שיטת הביסוס, ומבצע קידוחי ניסיון לפי הצורך.
- אין משרד קונסטרוקציה ואין משרד "יועץ תכן" - המהנדס בעצמו מתכנן הכל, כולל את הקונסטרוקציה.
- אין משרד יועץ אקוסטיקה - המהנדס מתכנן קירות אקוסטיים לפי הצורך.
- אין משרד יועץ ניקוז, אין יועץ איטום - המהנדס מחליט על שיטות האיטום והניקוז, אף שעל פי רוב, הפרוייקט מבוצע בתנאים מורכבים מעל נחל/נהר זורם.
- אין משרד "מתכנן תנועה" אין משרד "יועץ שילוט" - המהנדס בעצמו מחליט ומתכנן את כל הדרוש.
- אין "מנהל פרוייקט" ואין משרד פיקוח - המהנדס בעצמו מנהל את הפרוייקט בסטנדרט הרבה יותר גבוה מהמקובל בארץ. ובנוסף, אותו מהנדס משתף פעולה עם האקדמיה שמסייעת לפתח שיטות בניה, הוא מבצע ניסויים במעבדות של האוניברסיטאות, לצורך קידום ושיפור שיטות הבניה בגשרים הבאים שהוא מתכנן.
- אין "יועץ כיבוי אש" או "יועץ בטיחות" - ועדיין העבודה הרבה יותר בטוחה. במקום לשפוך את הכסף על "יועצי בטיחות", הם משקיעים את הסכומים ברכישת ציוד בטיחותי מתקדם, ללא הפטרונות הקומוניסטית הישראלית.
בסוף בניית כל גשר, המהנדס מעביר על הגשר מספר משאיות עמוסות לצורך בדיקת העמסה.
ואם כל הפונקציות הנ"ל לא מספיקות, המהנדס גם עובד פיזית עם הפועלים ועוזר בעת הצורך. הוא לא סופרמן, הוא מהנדס רגיל שפשוט עושה את העבודה שלו, ללא הרגולציה הישראלית המטורפת.

זהו ההבדל בין הרגולציה הברברית של הפקידות הישראלית שמדכאת כל יוזמה, יעילות וחשיבה עצמאית, לבין הרווח העצום לטובת הפרט ולטובת הכלל, שמקנה החופש, שהמערכת האמריקאית מאפשרת.

השוואת עלויות:
עלות הקמת גשר בישראל היא 10K עד 30K ש"ח למ"ר עבור גשרים לא גבוהים (עד 10 מ' גובה) בתלות במורכבות, במפתחים ובגובה. הדוגמא של הגשר הנ"ל בעלות כ-33.5 מליון ש"ח היא דוגמא לגשר בעל סכימה סטטית פשוטה במפתחים קטנים הנשען על עמודים קצרים. ובשטח של כ-1500 מ"ר כולל קירות התמך מסביב. כלומר העלות למטר מרובע היא: כ-6000$ למ"ר.  בארה"ב העלות הממוצעת להחלפת גשרים קיימים ב  secondary road system   היא כ:  100$ ל   sq.ft   שזה כ-1100$ למ"ר.    מדובר על בניה ותחזוקה בהיקף של כ-20,000 גשרים, בני אחד עד שלושה מפתחים של 12 עד 30 מ' לכל מפתח. על פי רוב, גשרים אלו נבנים מעל ערוץ נחל זורם, דבר שהופך את הפרוייקט למורכב יותר. (ראה סרטון למטה)

כך כותב מהנדס שעובד כמתכנן ומפקח בפרוייקטים אלו בארה"ב:



ישנן 2 סיבות שגורמות  לריבוי היועצים הקיים בארץ

1. מערכת ה"גילדות" הישראלית.
מדינת ישראל הקומוניסטית - מטפחת עבור כל מקצוע את האגו שלו ואת ה"מומחיות" שלו. התקן הישראלי מכנה זאת "ייחוד פעולות" - כך שכל "מומחה" ורק הוא, יוכל לעסוק בתחום הצר שמיועד רק לו. (כמובן שגם ה"מומחים" בעצמם בכל תחום, משתפים פעולה ושומרים על ה"גילדה" שלהם על ידי איגודים מקצועיים). וכך נמנעת תחרות ושוק חופשי הלכה למעשה.
כאן בדיוק מתאימה הנוסחה של איינשטיין:

הדרך של השלטון הישראלי לייצר גילדות, הוא על ידי מתן "רישוי" למקצועות (או מניעת רישוי). מי שאחראים על יצירת הגילדות בתחום התכנון והבניה, הם רשם הקבלנים ורשם המהנדסים והאדריכלים, אלו משרדי פקידות קומוניסטים שהורסים את התחרות ואת השוק החופשי, מורידים את רמת התכנון ומסכנים את הציבור.
לעומת זאת, במקום מערכת רישוי בולשביקית, השוק החופשי מציע מערכת דירוג שמבוססת על שביעות הרצון של הלקוחות, ו/או דירוג בעזרת חברות דירוג. זוהי מערכת הרבה יותר אמינה, גמישה וצודקת ממערכת הרישוי האלימה של השלטון.
ראה מאמר המתייחס (גם) לרשם ולתקן הישראלי
ה"דאגה" של פקידי השלטון לבטיחות, אינה שונה במהותה מהדאגה של השלטון בצפון קוריאה לאזרחים שם. פקידי שלטון לא דואגים לבטיחות הציבור אלא לכסת"ח.

2. מערכת המשפט הישראלית מגבה את מערכת הפקידות, מגבה את הגילדות המקצועיות ואת ה"מומחים", מחבקת בחום את התקן הישראלי הפרימיטיבי, ומעודדת ריבוי יועצים וחוסר יעילות. במקרה של כשל, מערכת המשפט לא תחפש את הגורם האמיתי לכשל, אלא תתמקד בהתאמת התכנון לתקנים. מתכנן אשר יעיז לחרוג מהתקנים ו/או לחבוש מספר כובעים, יגדיל מאוד את סיכוייו לחבוש את ספסל הנאשמים. הכל על פי המסורת המפא"יניקית, שמקדשת את העבודה עצמה, ומדכאת את היעילות, את החופש ואת החשיבה העצמאית.
המהנדסים בארץ מתאימים את עצמם למציאות הקיימת ומורגלים משחר ההתמחות שלהם, לכסות עצמם בתקנים, כדי שבמקרה של כשל יוכלו להציל את אחוריהם. ניתן לראות בפורומים של מהנדסים, שרוב השאלות של מהנדסים צעירים, אינן עוסקות בשאלות בפיזיקה, בסטטיקה ובאיך לתכנן טוב יותר, אלא הרוב המוחלט של השאלות עוסק בפילפולי תקנים משמימים. למעשה, כדי לכסות את עצמם מבחינה משפטית.


הסרטון הבא מתאר את תהליך תכנון תחזוקת והקמת גשרים ב-secondary roads בארה"ב -  כולל שיקולי תכן ועלויות.     התכנון המלא, המדידות והפיקוח מבוצעים על ידי מהנדס אחד שממלא את כל  הפונקציות הדרושות ביעילות ובמהירות, ובונה גשרים בארה"ב, במחיר הנמוך משמעותית ממחיר גשרים מקבילים בישראל - לעיתים אף בחמישית מהמחיר והזמן.  חלק מהפרוייקטים, מבוצעים בשיטת ABC המוצגת בסרטון, כדי למנוע הפרעה לתנועה, הגשר נבנה בסמוך למיקומו הסופי, ולאחר מכן, ביום אחד הגשר נדחף אל מקומו הסופי בעזרת ציוד הידראולי


והנה עוד דוגמא טיפוסית להתנהלות בפרוייקט ציבורי. שם היזם למרבה האירוניה: חל"צ - חברה לתועלת הציבור
מאות פקידים ו"מומחים" (במעגל הראשון, השני והשלישי) עוסקים בהקמת מבנה חדש לספריה הלאומית.

אגב, למעשה אפשר להכניס את כל מיזם הספריה לכרטיס זיכרון בגודל ציפורן. בהנחה שלא מדובר כאן במוצגים היסטוריים שמקומם במוזיאון ישראל.