מקצוע האדריכלות וההנדסה (קונסטרוקציה) קשורים זה בזה בקשר מאוד חזק. במצב הנוכחי, ברוב הפרוייקטים, לאחר שהאדריכל סיים לתכנן מבנה, הקונסטרוקטור מקבל את התכניות מהאדריכל ובונה עליהן את תכניות הקונסטרוקציה. כדי ליצור תכנון חכם ויעיל, יש ליצור אינטרקציה מורכבת בין האדריכל ויתר המעורבים בתכנון. אך במציאות, מערכת כזו כמעט שאינה יכולה להתקיים אלא באופן חלקי ולא מספק.
כדי להגדיר נכון את הדרישות ממתכנן, מוטב להתחיל מהסוף ולהגדיר מהו המוצר הסופי אליו רוצים להגיע. תכנון טוב צריך להפיק את המוצר הבא:
- תכנון פונקציונלי ונאה שמתאים לסביבה. כולל תכנון פיתוח השטח כחלק מהמבנה - תכנון תחזוקת המבנה באופן יעיל וכלכלי. - תכנון הלוגיסטיקה של הקמת המבנה - תכניות מפורטות וכתב כמויות שלא משאירים מקום לאלתורים. אך מנגד לא מציגים מידע מיותר שמסרבל את תהליך הבניה. - אומדן עלויות שמפרט כל פרט בבניה. - והסעיף החשוב ביותר: היכולת של המתכנן לעמוד מאחרי האומדן בסעיף הקודם, כמנהל פרוייקט, ולבצע את הפרוייקט על פי אומדן העלויות שהוא ערך.
למעשה, מתכנן טוב נבחן רק בסעיף האחרון, (אם הוא יכול לדלג על השלבים הקודמים - שיבורך) והאם הוא יכול להציע ליזם מחיר אטרקטיבי ותמורה טובה ביחס לסכום שהוא משקיע בפרוייקט. "תמורה טובה" - הווה אומר: מבנה פונקציונלי, נאה, שמאפשר תחזוקה קלה ונוחה.
טיוח בתהליך הבניה
המושג "טיוח" שהגיע מתחום הבניה, השתרש ביתר תחומי החיים. איך נולד הטיוח? (לשלילה) כאשר הבנאי בונה קיר עקום - הוא יטען על פי רוב, שהטייח יתקן בקלות את הסטיה על ידי תוספת שכבת טיח. וכאשר הטייח משאיר גמר שליכט לא חלק - הוא יטען שהצבעי יכסה ויחליק את הקיר. אך במציאות יתקבל בסופו של תהליך, קיר עקום עם גמר לא חלק. לעומת זאת, אם הבנאי היה צריך לטייח את הקירות שהוא בונה, חזקה עליו שישתדל בכל מאודו לבנות אותם ישר.ואם הטייח היה צריך לצבוע את הקירות שהוא מטייח, חזקה עליו שהוא יכין אותם כראוי לצבע.
באנלוגיה, זו המציאות על פי רוב בתהליך התכנון: האדריכל לא סוגר את כל קצוות התכנון והקונסטרוקטור מתקן באופן חלקי, .. אך משאיר למפקח/לקבלן לסגור את הפרטים שהוא לא תכנן. כאן ההפסד מתבטא ברמת תכנון ירודה, ובייקור של עשרות ואף מאות (!) אחוזים בעלויות הבניה, לעומת עלות ואיכות המבנה אם היה מתוכנן באופן חכם ובאינטרקציה מלאה בין האדריכלות לקונסטרוקציה ולביצוע.
