משקל הבניה בישראל למ"ר הוא הגבוה בעולם - בין היתר בעקבות שיטת יציקת התקרות המסיביות, שפיכת בטונים ללא רציונל גם היכן שאין צורך הנדסי בבטון. ישראל היא המדינה שבה משתמשים בכמות הכי גבוהה בעולם של בטון ופלדה למ"ר בניה (by far), ועם זאת ישראל היא המדינה עם כמות הבניינים הסדוקים הכי גבוהה בעולם. כל מבנה שלישי בישראל סובל מסדיקה ברמה זו או אחרת.
יותר ויותר תקרות בישראל נוצקות כ"תקרות מקשיות" עבות הכוללות בתוכן קורות סמויות בעובי התקרה, מבטון מלא - זוהי מגמה שלילית בהחלט. מעבר לעניין של בזבוז משאבי טבע, ושימוש בכמויות גדולות של בטון ופלדה, זוהי טעות הנדסית בלתי נסלחת. זוהי שיטה שלא נהוגה בשום מקום אחר בעולם, אך תופסת תאוצה בישראל. ברצפות התחתונות במבנה, אין מניעה ואף מתבקש לבצע רצפות מקשיות מבטון מלא ללא חללים, אך בקומות שמעל הרצפה התחתונה, על פי רוב, אין שום הצדקה הנדסית לתכנן ולבצע תקרות מבטון מלא.
בגלל משקלו הרב של הבטון, וחוזקו הנמוך במתיחה - יש להשתמש בבטון בחוכמה בשילוב עם פלדת הזיון, שפיכת כמויות גדולות של בטונים, בקומות גבוהות של המבנה, מוסיפה משקל מיותר למבנה ופוגעת ביציבות שלו. היכן שאין צורך הנדסי בבטון, יש לשאוף להחדיר ליציקה חללי אוויר על ידי בלוקי מילוי אווריריים כגון איטונג, או קלקר, או "קסטות" או סוג אחר של גופי מילוי קלים. לצורך מענה על הדרישות הללו , נולדה "תקרת הצלעות" (או "תקרת הערוגות" המתוחה בשני כיוונים).
להלן שרטוט חתכי תקרה, שממחיש את ההיגיון בשימוש בגופי מילוי בתקרה
מתוך "תורת הבניה" מאת: שירה ציפר בתקרת צלעות בתקרה בשטח של כ-100 מ"ר ובעובי של כ-25 ס"מ, נשתמש ב-8 עד 12 מ"ק בלוקי מילוי - שזה אומר חיסכון של כ-20 טון במשקל התקרה. משקלו המרחבי של בטון מזויין כ-2.5 טון למ"ק. המשקל המרחבי של בלוקי המילוי פחות מ-0.5 טון למ"ק לצורך המחשה: על ידי שימוש בבלוקי מילוי - חסכנו משקל ששווה למשקלה של משאית עמוסה שנמצאת בכל קומה של המבנה. ואם מדובר בתקרה בעובי 30 ס"מ ויותר ובשטחי יציקה גדולים יותר, ניתן להקטין את מסת המבנה ואת העומס על העמודים ועל היסודות - אפילו לחצי.
ישנן 8 סיבות מדוע יש להעדיף תקרות צלעות ולא תקרות מקשיות מסיביות מבטון מלא:
1. בתקרת צלעות, עד חצי מנפח התקרה הוא אוויר שנמצא בחללי האיטונג, או הקלקר או בלוקי המילוי. דבר המפחית את המשקל על העמודים ועל יסודות המבנה ובעקיפין מפחית סדיקה.
2. בקומות העליונות אנו מעוניינים להפחית משקל, כדי להנמיך את מרכז הכובד של המבנה, להגדיל את יציבות המבנה, ולהקטין את הכח האופקי שנוצר עקב תאוצת המסה בזמן רעידת אדמה.
3. אחת התופעות המסוכנות בתקרות היא תופעת "חדירה" כלומר שהעמוד חודר את התקרה. תופעה זאת יכולה לקרות בגלל ריכוז מאמצי גזירה גבוה מסביב לעמוד. תופעה זו מסוכנת מכיוון שהחדירה מתרחשת באופן פתאומי, הסדיקה לפני שמתקיים הכשל - מזערית בתקרת צלעות מאמצי החדירה מסביב לעמודים - קטנים משמעותית מבתקרה מסיבית מבטון, מכיוון שהעומסים על העמודים קטנים יותר.
4. על פי רוב, עובי התקרה (שאנו שואפים שתהיה דקה ככל האפשר) ייקבע בגלל שקיעת הקורות הסמויות שנמצאות בתקרה. ולא בגלל המפתחים של השדות, ולכן נשאף להקטין את העומס על הקורות, דבר שיצמצם את השקיעות.
5. בלוקי המילוי משפרים את הבידוד התרמי של התקרה. בטון הינו מבדד תרמי גרוע לעומת כל סוג של מילוי.
6. תקרת צלעות קובעת בצורה ברורה את עובי התקרה שנוצקת, והמקום לטעות לאחר סידור הבלוקים והזיון קטן מאוד. לעומת זאת, בתקרה מבטון מלא, קשה לוודא שהעובי האמיתי מתקבל בפועל כמו בתכנון, גם אם משתמשים בשומרי מרחק או "ספסלים" כדי לקבוע את עובי התקרה, הם יכולים להימעך (מה שלא קורה לבלוקי מילוי) לאחר שהפועלים דורכים עליהם, ויכולה להתקבל תקרה דקה משמעותית מהעובי המתוכנן.
7. קל יותר לבצע שינויים במבנה שהקונסטרוקציה בו ברורה (ניתן לשחזר את תוואי הצלעות והקורות על ידי צילום תרמי). לעומת שינויים במבנה שהוא גוש בטון מזויין עם תקרות בעובי 30 ס"מ ויותר.
8. בזבוז משאבי טבע. במקום להציב בלוקי מילוי אווריריים (או חורים או קלקר) היכן שלא צריך את הבטון - ממלאים את כל התקרה בבטון, שנחצב ממקורות טבע מוגבלים.
עם זאת ראוי לציין, שישנם מקרים שיש הצדקה להעדיף תקרות מסיביות על תקרות צלעות: כאמור, ברצפות התחתונות במבנה, (אגב, גם ברצפות התחתונות בישראל, משתמשים בכמויות בטון ופלדה כפולות מהמקובל בעולם) וכן כאשר מפתחי השדות של התקרות קטנים ואין צורך בקשיחות של קורות סמויות, או שמדובר ביציקה בעלת שטח קטן מאוד ואין צורך בבידוד, או בתכנון תקרות ב"דריכת אחר" . אלו מקרים פחות נפוצים בבניה, אך קיימים. אבל כאמור, ישנה מגמה אמיתית, הולכת וגדלה בקרב מהנדסים לתכנן תקרות בטון מסיבי באופן גורף, גם כאשר אין לכך כל הצדקה הנדסית. יציקת תקרות עבות (מעל עובי של 20 ס"מ) מבטון מלא עם קורות סמויות, נהוגה ונפוצה אך ורק בישראל ואין לשיטה מטורפת זו אח ורע בשום מקום בעולם.
תכנון תקרת צלעות מצריך קצת יותר מחשבה ושעות תכנון מתכנון תקרה מסיבית, ובנוסף, התקן הישראלי מציב דרישות והגבלות רבות בשימוש בתקרת צלעות, ומנגד מציע שלל שיטות פרימיטיביות ליציקת תקרות מסיביות, דבר שמעודד מהנדסים למעט את השימוש בתקרות צלעות. גם החובה לביצוע ממ"ד בכל מבנה - תורמת אף היא לשיבוש דעתו הרפה של המהנדס הישראלי הממוצע. מבחינת הקבלן ישנה השקעה נוספת בסידור הבלוקים בתקרת צלעות, אך הפיצוי שלו הוא שהבלוקים של הצלעות מגנים על הטפסנות ומאריכים את חייה מכיוון שהבטון ברובו לא נוצק על גבי הטפסנות ואינו גורם לה בלאי, סידור הזיון קצת פשוט יותר. ובנוסף, מאחר שהמשקל של תקרת צלעות נמוך יותר, דרושות פחות תמיכות לטפסנות התקרה מאשר בתקרה שכולה בטון.
אז מדוע בעצם המהנדס הישראלי ממשיך לתכנן תקרות מסיביות בניגוד לכל היגיון הנדסי? התשובה לכך היא: שאין למהנדס הישראלי אינטרס לתכנן טוב יותר, הוא ממילא יהיה מוצף בעבודה, לא בגלל האיכות המדהימה של התכניות שלו, אלא בגלל שהוא שייך ל'גילדה' שרשם המהנדסים ייצר בישראל. ולכן רמת התכנון הישראלית ירודה, בזבזנית, יקרה, חסרת היגיון. כמו בכל שוק שהוא לא חופשי, שוק ללא תחרות. מערכת הפקידות של רשם המהנדסים, בגיבוי תקנות קומוניסטיות (כגון "ייחוד פעולות") הורסים את השוק החופשי, מייצרים בישראל "גילדה" בולשביקית של מהנדסים נטולי חשיבה עצמאית, רובוטים שעובדים לפי תקנים. אותם משרדים שבעים - ממשיכים לספק תכניות ברמה ירודה ולסכן את הציבור.
