הטעות ביציקת תקרות בטון מסיביות בישראל


יותר ויותר תקרות בישראל נוצקות כתקרות מסיביות, מקשיות מבטון מלא  - זוהי מגמה שלילית בהחלט. מעבר לעניין של בזבוז משאבי טבע, ושימוש בכמויות גדולות של בטון, זוהי טעות הנדסית בלתי נסלחת. זוהי שיטה שלא נהוגה בשום מקום אחר בעולם, אך תופסת תאוצה בישראל.   ברצפות התחתונות במבנה, אין מניעה ואף מתבקש לבצע רצפות מקשיות מבטון מלא ללא חללים, אך בקומות שמעל הרצפה התחתונה, על פי רוב, אין שום הצדקה הנדסית לתכנן ולבצע תקרות מבטון מלא.

בגלל משקלו הרב של הבטון, וחוזקו הנמוך במתיחה - יש להשתמש בבטון בחוכמה בשילוב עם פלדת הזיון, שפיכת כמויות גדולות של בטונים, בקומות גבוהות של המבנה, מוסיפה משקל מיותר למבנה ופוגעת ביציבות שלו. היכן שאין צורך הנדסי בבטון, יש לשאוף להחדיר ליציקה חללי אוויר על ידי בלוקי מילוי אווריריים כגון איטונג, או קלקר, או "קסטות" או סוג אחר של גופי מילוי קלים. לצורך מענה על הדרישות הללו , נולדה "תקרת הצלעות" (או "תקרת הערוגות" המתוחה בשני כיוונים).

להלן שרטוט חתכי תקרה, שממחיש את ההיגיון בשימוש בגופי מילוי בתקרה

מתוך "תורת הבניה" מאת: שירה ציפר

ישנן 4 סיבות מדוע יש להעדיף תקרות צלעות ולא תקרות מקשיות מבטון מלא:

1. בקומות העליונות אנו מעוניינים להפחית משקל, כדי להנמיך את מרכז הכובד של המבנה, להגדיל את יציבות המבנה, ולהקטין את הכח האופקי שנוצר עקב תאוצת המסה בזמן רעידת אדמה.

2. על פי רוב, עובי התקרה (שאנו שואפים שתהיה דקה ככל האפשר) ייקבע בגלל שקיעת הקורות הסמויות שנמצאות בתקרה. ולא בגלל המפתחים של השדות, ולכן נשאף להקטין את העומס על הקורות, דבר שיצמצם את השקיעות.

3. בתקרת צלעות, לפחות חצי מנפח התקרה הוא אוויר שנמצא בחללי האיטונג, או הקלקר או בלוקי המילוי. דבר המפחית את המשקל על העמודים ועל יסודות המבנה, ומשפר את הבידוד התרמי.

4. תקרת צלעות קובעת בצורה ברורה את עובי התקרה שנוצקת, והמקום לטעות לאחר סידור הבלוקים והזיון קטן מאוד. לעומת זאת, בתקרה מבטון מלא, קשה לוודא שהעובי האמיתי מתקבל בפועל כמו בתכנון, גם אם משתמשים בשומרי מרחק או "ספסלים" כדי לקבוע את עובי התקרה, הם יכולים להימעך (מה שלא קורה לבלוקי מילוי) לאחר שהפועלים דורכים עליהם, ויכולה להתקבל תקרה דקה משמעותית מהעובי המתוכנן.

עם זאת ראוי לציין, שישנם מקרים שיש הצדקה להעדיף תקרות מסיביות על תקרות צלעות: כאמור, ברצפות התחתונות במבנה, וכן כאשר מפתחי השדות של התקרות קטנים ואין צורך בקשיחות של קורות סמויות, או שמדובר ביציקה בעלת שטח קטן מאוד ואין צורך בבידוד, או בתכנון תקרות ב"דריכת אחר" . אלו מקרים פחות נפוצים בבניה, אך קיימים. אבל כאמור, ישנה מגמה אמיתית, הולכת וגדלה בקרב מהנדסים לתכנן תקרות בטון מסיבי באופן גורף, גם כאשר אין לכך כל הצדקה הנדסית.

הסיבה האמיתית לכך שהשימוש בתקרות צלעות הולך ופוחת, לטובת תקרות בטון, היא עצלנות של מהנדסים לתכנן תקרות צלעות, שכן תכנון תקרת צלעות מצריך יותר מחשבה ויותר שעות תכנון. כמו כן, התקן הישראלי הפרימיטיבי מציב דרישות והגבלות רבות בשימוש בתקרת צלעות, דבר שמעודד מהנדסים למעט להשתמש בשיטה זו.

גם מבחינת הקבלן ישנה השקעה נוספת בסידור הבלוקים בתקרת צלעות, אך הפיצוי שלו הוא שהבלוקים של הצלעות מגינים על הטפסנות ומאריכים את חייה מכיוון שהבטון ברובו לא נוצק על גבי הטפסנות ואינו גורם לה בלאי. ובנוסף, מאחר שהמשקל של תקרת צלעות נמוך יותר, דרושות פחות תמיכות לטפסנות התקרה מאשר בתקרה שכולה בטון.