מאת: הראל בן-עזרא

ראשית דבר צריך לזכור ש "בניה מתקדמת" ו"שיטות בניה חדשות", הן שיטות שהאמריקאים כבר שכחו מזמן. לא המצאנו שום דבר. המוח היהודי לא תרם לאנושות כמעט כלום בתחום הבניה, למעט הממ"ד הסובייטי שלנו - גוש טימטום יצוק.
בכל אופן - "בניה מתקדמת" / "בניה קלה" זהו שם כללי לסוגי בניה רבים שמתפתחים בשנים האחרונות. חלק מהשיטות עברו גיור, חלקן הגיעו מתחום הבניה המתועשת ועברו שינויים/התאמות. שיטות אלו מאופיינות בבניה מהירה ונקיה יותר. אך לא כל שיטות הבניה נותנות תמורה נאותה להשקעה. ולא תמיד כל הצהרות חברת הבניה בעניין הבידוד התרמי, הבידוד האקוסטי, החוזק, עמידות חיבורי הלוחות בפני סדיקה, והעמידות באש אכן מדוייקות. בחלק מהשיטות מתקבלת אכן בניה ברמה נאותה, ובמקרים מסויימים מתקבל מעין "מחסן" עם קירות חלשים ולא מבודדים, רצפה מרעישה בצעדים, רווח פתוח בין הרצפה התחתונה לקרקע, ובכלליות - תחושה של בניה זולה כאשר המחיר לא תמיד נמוך ממחיר הבניה הקונבנציונאלית.


שיטות "בניה מתקדמת" הנפוצות בארץ:

1. בניה קלה:
שלד פלדה דקת דופן או עץ, וציפוי חיצוני ב-OSB ועליו יריעת חסם אדים, ועליו פלטות פייבר צמנט - תערובת של בטון עם סיבים (כגון: "מאסטר בורד", "אקווה פנל" , "גיימס הארדי"), או פלטות גבס כחול (פחות עמיד), או לוגים מעץ (פחות מומלץ), או WPC (תערובת שבבי עץ עם פולימרים). או חיפוי אבן או טיח על גבי רשת. הציפוי הפנימי יהיה גבס על פי רוב.
המרווח הסטנדרטי בין הקורות או בין הניצבים הוא 16 אינץ' (כ-40 ס"מ), והיכן שלא צריך חוזק גבוה עושים מרווחים של 60 ס"מ - אך לא יותר.
עובי קירות החוץ בד"כ כ-17 ס"מ (ניתן להגדיל את העובי על ידי שימוש בניצבים רחבים יותר).
הרצפות בד"כ עשויות מפייבר-צמנט (אותו חומר שמשמש לחיפוי קירות חוץ, אך בעובי של כ-18 מ"מ במקום 9 או 11 מ"מ בקירות) או לוחות/פלטות עץ מונחים על קונסטרוקציית פלדה או עץ. לעיתים הקבלן יאפשר לשדרג לרצפת בטון דקה יצוקה על גבי פח "טרפזית". במצב כזה יש לתכנן מראש את הקונסטרוקציה הקלה לשאת את משקל הבטון.


2. בניה כבדה:
בניית הקירות מבלוקי קלקר או "המפקריט" או שילוב של קלקר עם איטונג / בלוק דק - ויציקת בטון בדרך כלל בעובי של כ-15 ס"מ בחללים של הבלוקים.
השיטה נקראת Insulated Concrete Form - ICF (טפסנות מבודדת לבטון). הציפוי החיצוני יכול להיות טיח על גבי רשת, או חיפוי אבן, הגמר הפנימי גבס או טיח. שיטה זו כבדה יותר מהבניה הרגילה מכיוון שקירות החוץ כוללים כ-15 ס"מ בטון יצוק.
עובי קירות החוץ בד"כ כ-27 ס"מ (ניתן להגדיל את העובי על ידי שימוש בספייסרים ארוכים יותר).
הרצפות בד"כ יבוצעו מבטון כמו בבניה קונבנציונלית, כך שלמעשה שיטה זו אינה שונה מאוד מהבניה הקונבנציונלית, למעט המעטפת החיצונית.

שיטות פחות נפוצות:
- בניית שלד פלדה והשחלת בלוקי איטונג/ לוחות איטונג אל תוך קונסטרוקציית הפלדה. או ציפוי בלוחות "איטונג טק". וגמר חיצוני טיח או אבן, גמר פנימי גבס.

- בניית הקירות מפנלים מקלקר מחופים ברשת, והתזת בטון על גבי הפנלים. חיפוי חיצוני טיח / אבן, חיפוי פנימי גבס.

- שיטות תעשייתיות: שלד פלדה + פנלים מבודדים או לוחות בטרום. שיטה מהירה וזולה, שפחות מתאימה לבניה פרטית.

ישנן שיטות שקוראות לעצמן "בניה מתקדמת", אך בפועל מדובר בבניה רגילה עם קירות נושאים ללא עמודים, מבחינת חוזק זהו חיסרון - יחסית לבניה קונבנציונאלית אך אמור לתת מחיר יותר זול.

בבניה הקלה - הגג העליון יכול להיות גג רעפים (או לעיתים שינגלס) ומתחתיו לוחות גבס או גג מפנל מבודד ומתחתיו לוחות גבס, או גג שטוח מפייבר צמנט ועליו יציקת בט-קל לשיפועים ויריעות איטום.
ברוב המקרים המחיצות בתוך המבנה יהיו מגבס "1/2 + בידוד "2 ברמות דחיסות שונה.
בידוד קירות החוץ מומלץ לבצע בצמר סלעים/זכוכית ברמת דחיסות גבוהה - מכיוון שהוא מבודד גם תרמי וגם אקוסטי וגם בעל עמידות מצויינת בפני אש (בניגוד לקלקר שמבודד מעולה תרמי, אך לא אקוסטי ומתכלה באש). קיים בידוד נוסף שמבוצע על ידי התזת פוליאוריתן מוקצף, שאמנם לא מביא נתון בידוד אקוסטי מרשים, אך היתרון שלו באטימות החללים בצורה מושלמת ואפילו חיזוק התשתית. הפוליאוריתן מוקצף דליק ואינו עמיד בפני אש.
במידה ומבצעים מחיצות גבס - מומלץ לשקול ביצוע מחיצות דו קרומיות (ציפוי כפול בכל צד), שהן חזקות ומבודדות אקוסטית טוב יותר. תוספת המחיר הוא כ-40 ש"ח למ"ר לכל צד של המחיצה. במבנה פרטי סטנדרטי, תוספת של 15-30 אש"ח.

רוב שיטות הבניה הקלה מבוססות על שלד הבנוי מ"פלדה דקת דופן", על שלד מפלדה מסיבית - שיכול להשתוות בחוזקו לחוזק של הבניה הקונבנציונלית עם שלד בטון. וזאת בגלל הנוחות בעבודה ומחיר החומר. פלדה דקת דופן אינה מהווה בהכרח חיסרון, מדובר במבנה קליל יותר.

כאשר עושים השוואה בין הצעות מחיר של חברות בניה שונות - ההשוואה לא תמיד ברורה, מכיוון שלא קיימת בארץ פרקטיקה אחידה לבניה מתקדמת, וכל קבלן יציע מפרט שונה לגמרי. לכן יש לשקול בניה מתקדמת - לגופו של פרוייקט ולגופה של שיטת בניה.
בשיטות בניה קלות - ישנה חשיבות רבה לאיכות הקבלן. העבודה של השלד (Framing), חייבת להיות מדוייקת בכמה רמות מהמקובל בבניה קונבנציונאלית, ופרטים שלא יבוצעו כנדרש, יזמנו אינסוף בעיות תחזוקה במשך חיי המבנה. בארה"ב, רוב הבתים נבנים ללא מהנדס (ועדיין באיכות ובטיחות גבוהה בהרבה מהמקובל בארץ, והרבה הרבה פחות סדיקה). גם אם יש מהנדס בפרוייקט, המעורבות שלו מינורית.
הידע שקיים בתחום הזה בארץ - די מצומצם, ומעט החברות שבונות בסטנדרט סביר דורשות מחירים כפולים מהמחיר בארה"ב. בנוסף, כדאי להביא בחשבון גם את אומדן ערך הנכס בתום הביצוע - בהשוואה לבניה הקונבנציונלית, בעיקר אם קיימת סבירות שהנכס יוצע למכירה בשלב מאוחר יותר.

בכל בניה (לאו דווקא בניה מתקדמת) לא מומלץ לבצע ארגזי רוח מעץ שחשוף לשמש וגשם. ומומלץ להימנע מתכנון של כל פרט מעץ החשוף לשמש וגשם. יש לקחת בחשבון שעץ חשוף, יצריך תחזוקה שוטפת של צביעה אחת למספר שנים. אחרת הוא ירקיב / יתעוות במשך הזמן.
כאשר מדובר בגדר או דק מעץ, שיש גישה נוחה אליהם לביצוע תחזוקה - הבעיה קטנה. הבעיה גדלה כאשר מדובר בקירות או קרניז שדרוש פיגום כדי לצבוע ולתחזק אותם.

דוגמא:


נקודה חשובה להקפדה:
- בלוק או בטון יכול להיות טבול בתוך מים או בקרקע מאה שנה ולא לאבד מחוזקו.
- לעומת זאת, רוב האלמנטים המתועשים הקלים, גם אלה העמידים במים (אפילו פייבר צמנט) אינם מותאמים להיות שקועים בתוך מים או קרקע רטובה, ויינזקו לאחר תקופה כאשר תחתית הלוח שקוע במים או בקרקע רטובה.
פרט שראוי לתת עליו את הדעת:
כיצד הציפוי החיצוני של המבנה נפגש עם פיתוח השטח בחצר. במידה ולוחות הציפוי ( "אקווה פנל" או OSB או WPC , או כל סוג של עץ ) יהיו קבורים מתחת לאדמת גינון, הם ירקבו במשך הזמן. מומלץ לתכנן פרט חיבור כך שתחתית לוחות חיפוי החוץ יהיו במפלס של לפחות 15 ס"מ מעל מפלס הקרקע, ומצד שני - לא להשאיר חלל פתוח שיכול להוות מסתור למזיקים.
כמו כן, במידה ומרצפים על סומסום או חול - יש לדאוג להגן על החלק התחתון של הקונסטרוקציה או הלוחות שקבורים מתחת לפני הריצוף. לוחות או עמודי עץ או פרופילים דקי דופן שימצאו מתחת לפני הריצוף - ללא איטום והגנה (כולל פלדה דקת דופן מגלוונת) ירקבו במהלך השנים.